המשפט הזה ליווה אותנו כל החיים:

"יש לך בעיה? אל תדאג, גם מבעיות לומדים…

"למה?" אתם שואלים.

נכון, החיים הם כמו בית ספר…

מתחילים בכיתה א' ואט אט מסיימים במרוץ השנים…

כל אחד כגודל השקעתו וכל אחד כפי התמריץ שקיבל מהוריו ומוריו.

וכך החיים אצים רצים להם..

אך אם כל אחד מאיתנו יכניס לתודעה הפנימית שמכל דבר בחיים יש לנו ללמוד, הוא יוכל ללמוד בעצמו אפילו… מהמתנה לאוטובוס.

וכשלמדים לחיים מכל דבר הנפש נבנית בצורה בריאה הרבה יותר ממה שאדם יכול לשער ולדמיין.

ומצאנו את הדבר הנפלא הזה בפרשיות השבוע שלנו:

וכך הסתיימה לה פרשת מאכלות אסורות בפרשת השבוע הקודמת (יא,מג):

"אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ על הארץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם".

ופרש"י: "אם אתם מטמאין בהם בארץ אף אני מטמא אתכם בעולם הבא ובישיבת מעלה".

במילים אחרות, תלמדו מזה להזהר!!!, כי אם לא תזהרו אני יטמא אתכם גם בעולם הבא.

ובסוף כתוב:

"להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה נאכלת ובין החיה אשר לא תאכל".

כל זה בשביל שתדע איך להתנהג.

וכשמגיעים לפרשתנו התורה מתחילה לדון בדינו של אדם המדבר לשון הרע(יג, א-ב):

"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים".

ולכאורה מה ההקשר בין פרשיית מאכלות אסורות, שכל האוכל מאכלות אסורות מטמטם ליבו לבין פרשת נגעים ולשון הרע, "מה יתרון לבעל הלשון", מה באה התורה ללמד אותנו?

בשביל להבין את זה נצטרך לעיין יחד בסוגייא דלשון הרע במסכת ערכין (טו:) : "אמר ר' יוסי בן זמרא כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וכו'.

וכתב הגאון ר' חיים פרידלנדר זצוק"ל בספרו "שפתי חיים" לבאר את הגמ' הזו: "הרי שדיני המצורע ניתנו כמידה כנגד מידה – כנגד עוון לשון הרע. והם לימוד עבורנו לדעת את חומר החטא, וכמו שאמרו עוד (שם) "זאת תהיה תורת המצורע – זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע", כלומר זה 'תורה' עבורו ללמוד כמה חטא ואת מהות החטא".

יוצא בס"ד ביאור נפלא ביותר – במאכלות אסורות כשאדם כשאדם עוצר בעצמו, אם נתקל בזה או כשלא שם לב והוא נמצא במקום שהכשרות לא לפי מה שהוא מקפיד, והיצר הרע בא בטענות של: "הכשרות הזו בסדר הרב פלוני מקפיד מאוד והרב אלמוני הוא משגיח רציני ומוכר", אם אדם מכיר במאת האחוזים שזה בסדר יאכל, ואם לאו הוא נכנס לגדר מאכלות אסורות!!!

לכן התורה הקישה את מאכלות אסורות לדיני מצורע לומר לך יסוד – החיים הם כמו בית ספר!!!, הם תורה שלמה שנועדה ללמד אותנו לימוד אחר לימוד, איך החיים שלנו יראו טוב יותר, ולכן מוטל תמיד על האדם להיות כמידת התנא באבות: "ספוג, שהוא סופג את הכל" [ועוד המידות הכתובות שם] לספוג ולתרגם את זה לחיים המעשיים!

וקחו סיפור קטן ששמעתי פעם לפני הרבה שנים כשהייתי בחור מהרב רפאל מנת שליט"א:

לפני הרבה שנים, הייתי משגיח באחד מהמלונות בצפון הארץ, במסגרת עבודתי בגוף הכשרות בו אני מועסק, באנו למלון מושקע ומאוד מאוד מפואר, שיש לו כמה כוכבי יוקרה, ונכנסנו אל המטבח לאמוד את גודל עבודתנו ולהכין תוכנית עבודה, מה אנחנו הולכים לעשות, בהגיעי אל המקררים של בית המלון ראיתי כמות גדולה של בשר, ושאלתי את הטבח הראשי:

"תאמר לי בבקשה מה זה הבשר הזה?"

"הא, כבוד הרב, זה בשר הפרמיום שלנו, איתו אני מכין את המטעמים בה"א הידיעה של בית המלון".

וכך, מדי שבוע בשבוע אני שומע על מנת הבשר שלו, המתפרסמת בטעמה המשובח בבית המלון.

"לא יודע", מספר הרב, אבל משהו לא היה נראה לי…

החלטתי להתחקות אחריו…

הייתי מגיע בשעה מוקדמת ולא מודיע לו שהגעתי, בשביל לראות איך הוא מבשל את זה, וגם מה מסתתר במקרר…

לגודל חרדתי הרבה, כשנכנסתי באותה השעה אל המקרר, חשכו עיני…

מאחורי קרטון "בשר הפרמיום" של מיודענו נח לו בשלווה קרטון חמאה.

"לא האמנתי למה שאני רואה, אך לקחתי גוש חמאה של תנובה, והכנסתי לכיסי", מספר הרב.

ביציאתי מן המקרר אני רואה את הטבח שבדיוק הגיע לעבודה

"הו, שלום הרב, ברוך הבא, אני רואה שהגעת מוקדם"….

"כן", אמרתי, וכשבבת רצינות על פני, "אתה יכול להסביר לי מה זה"?

ותוך כדי דיבור, הוצאתי את גוש החמאה מכיסי.

הטבח, החליף צבעים ונעשה חיוור, "לא הרב, זה לא מה שאתה חושב, רציתי רק שיהיה יותר טעים".

"מה עשית, הכשלת פה את אלפי המבקרים כאן מדי שנה, בבשר בחלב!!!".

וכך "לצערי, או לשמחתי אינני יודע" אומר הרב, הוסרה הכשרות מבית המלון!!!

וכך, גם אנו צריכים ללמוד, לא לעצור באדום, אפילו שאנחנו יודעים, החיים תמיד הם בית ספר ותמיד נלמד להיות בגדר "במסילה נעלה"!!!

ולוואי שנזכה!!!

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!

המאמר נכתב לרפואת

בני יקירי:

יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

ולרפואת האשה

חנה אפרת בת מיכל בתושח"י.